כתבה - ילדה של אף אחד

כיסיתי אותך עם שמיכה ירוקה, פרפר ענק היה במרכזה,
והפרפר הזה היה בעצם ילדה ללא שם.
בלי חיבוק של אב, בלי פינוק של אם, ילדה בלי שם, ללא רחם,
כל כך פשוט - ילדה  טעות, שנולדה בלי תקווה, שנולדה חולה.

ואני, שהייתה לי הזכות לפוגשך באופן אישי,
לא מצאתי מאז מזור לנפשי,
וחלפו לפני הבזקים של תמונות
את תינוקת קטנה המבקשת לשרוד,
בצעקה לא נשמעת, בדמעות יבשות,
במחנק הכאב, בשחור הלילות,
והיכן היד שנועדה ללטף, והפה של אימא לנשק לחבק,
והיכן שיר הערש שכלל לא הושר
והסיפור התמים, שמעולם לא סופר.

כמו לאותם ילדים בעולם האחר,
שיש בו ריקוד של בלט וצללים של פסנתר,
את כל זה הכרתי בספרי היתמות,
שבלעתי מזמן-בשנות הילדות
ואת בדמותן הגיבורה הראשית,
ובעצם גם כותבת את הדרמה בעצמך
שנה אחרי שנה, בדם ליבך.

אך את לא וויתרת, כגורת אריות בחושייך
שלטת בחייך הקצרים, הושטת ידיים
שימרת כך את נפשך,
ועכשיו, אנא ממך הילדה שלא אומר את שמה,
דווקא אני- כה זקוקה לנחמה
וכמה שנראה כי נוצר כאן אבסורד,
אני הפתיה מבקשת עידוד.

אנא ספרי שם למעלה ליושב במרום
כי בסדום-ילדות, גם ידעת קרן אור ששזפה את יומך,
שסמקה את לחייך המתוקות,
שפייה עלומה, הביאה לך צמידים וטבעת יפה,
שהייתה לך משענת צנועה וקטנה,
ולחשה לך תפילה, וסיפור לפני השינה,
ופיזרה אל שמייך כוכבי אהבה.

ילדה עקודה, את תטווי מחדש עוד חלום
שם למעלה בגנו של האל,
לכל ציחקוקי פעוטות ומשובת נדנדה,
תקטפי לעצמך לשבריר של דקות,
ניצוץ אחרון של ילדות חבוטה,
ועם בוא לילותייך, עת בתהום הייסורים עודך קודחת,
דעי כי הונח בידייך שרביט המנצחת,
כי אין דבר שלם יותר מלב שבור,
לכן לא תם הסיפור, בזכותך אמשיך לחבק
להאיר את צחוקך המתנגן בתוכי
ונשמתך תלווני להמשך דרכי.

ניצה-מתנדבת בחיבוק ראשון-ואחרון לילדה  זו